בפרפרזה על השאלות הרבות המעסיקות את המתחתנים, ההורים, המשפחות והקהילה סביב החתונה בישראל בואו נצא למסע קצר במסורת החתונות המרתקת באיקריה, ונתחיל מהפשוט למסקרן.
את מי מזמינים? את כולם! כל הקהילה מוזמנת וכל אורח רצוי
מה בתפריט? בכל החתונות התפריט אחיד, צנוע וכולל תבשיל עז עם אורז ועגבניות וכמובן, יין ואוזו.
באיזה אולם? ברחבה ליד הכנסייה (או בכיכר המרכזית אם הכפר 'גדול'). וכמובן ללא תשלום
במהלך החתונה הכלה חולצת את נעליה – לא בשביל שיהיה נוח יותר לרקוד אלא למטרה אחרת לגמרי – הנעלים משמשות ל..... קבלת מתנות הכסף של האורחים. האורחים מכניסים שטרות כסף לנעלי הכלה, והכלה מצידה מכניסה מדי פעם את רגליה לנעליים. הצליחה להכניס, האורחים ממשיכים לשים שטרות בנעלים עד שהנעל מלאה והכלה לא מצליחה יותר. והכל בצנעה, בשמחה גדולה ובהבנה שמי שיכול לתת יותר נותן יותר ומי שפחות פחות. בלי רישומים, מי נתן כמה וכמה אני אחזיר לו כשיגיע תורו, שטר של 5 אירו שווה בנפח לשטר של 100 אירו, ומה יותר משמח קהילה מלראות זוג מתחתן וממשיך את החיים בקהילה.
ולשאלה המסקרנת על יחסי המין????
להבדיל ממסורת ההתייחדות היהודית בליל הכלולות (שנראה שנשארה רק בקרב קבוצות מצומצמות בחברה היהודית), באיקריה יש הבנה שחתונה זה דבר מעייף וכדי למנוע את 'הציפייה' - ולעיתים את עוגמת הנפש.....- הזוג הטרי נותן להורים את המצעים והולך לישון על הרצפה.
ולמחרת? למחרת מחזירים לזוג את המצעים ומפה והלאה 'שיהיה ברור שאנחנו לא נכנסים לכם לחדר המיטות'.